בראשית פרק מח

מאת: עובד בהרב

פשט הפרק:
אנו ממשיכים לצפות בבנייתו המופלאה של עם ישראל, ובקרוב מאוד נעבור משלב האבות לשלב העם. הבשורה המרה על קרבת מועד מיתתו של יעקב אבינו, בה נפגשנו בפרק הקודם מתחילה להתממש בפרקנו. יעקב נעשה חולה מאוד, ויוסף שמתבשר על כך מוזעק במהירות. לפני יציאתו לאביו הוא מצרף אליו את מנשה ואפרים, בניו. הפגשתם עם הסבא יעקב, הינה חלק מהעברת הסגולות של האבות לבנים. בעת כניסתם אליו, מתיישב יעקב על המיטה לחלוק כבוד למושל מצרים. יעקב מספר שה' התגלה אליו ובירך אותו שיהיו לו עוד בנים נוספים, אך לאחר אותה ברכה נולד לו רק בן אחד, בנימין. לכן מתברר, אומר יעקב, שאחד מבניו יקבל מעמד של 'אב' ולכל אחד מבניו יהיה מעמד של ראש שבט, ומוסיף יעקב שיוסף נבחר לכך. יעקב מתבונן על המלווים של יוסף, וצופה ברוח קדשו שיצאו מהם רשעים, ולכן אומר ליוסף שהם אינם ראויים להיות ראשי שבטים. יוסף משיב שהם בניו, והם ראויים. יעקב ששומע זאת, מתמלא שמחה ומחבק אותם. יוסף מושיב את בניו לפני אביו כדי שיברכם. ובהתאם לתוספת החשיבות שהעניקה התורה לבכור, מסדר אותם יוסף כשמנשה הבכור מימין יעקב בעוד שאפרים משמאלו- כך יניח יעקב את ידו החשובה, יד ימין, על ראש מנשה. באופן מפתיע, יעקב מושיט את ידיו ב"אלכסון" ומניח יעקב את ידו הימנית דווקא על ראש אפרים הצעיר, ועל מנשה, בכור יוסף, מניח את ידו השמאלית. לאחר שהחל לברכם שאלוקי אבותיו יברכם וישמרם, מנסה יוסף לשנות את הנחת הידיים - כפי התכנון המקורי, אך יעקב עומד בשלו, ומסביר ליוסף שצפה שאפרים יהיה יותר גדול ויצא ממנו יהושע, לעומת מנשה שממנו יֵצֶא רק גדעון. יעקב מוסיף לברכם  שכל אדם שירצה לברך את בניו יאחל לו שיהיו "כאפרים וכמנשה". לאחר מכן, פונה יעקב ליוסף ומרגיע אותו שגם לאחר מותו הקב"ה יהיה בעזרם ויחזיר אותם לארץ, ומעניק לו חלק מיוחד בארץ.

מעמיקים מבט:
אנו פוגשים שבתחילת מפגשם חושש יעקב לברך את אפרים ומנשה משום שצפה שיצאו מהם רשעים, מאפרים- ירבעם ואחאב, וממנשה- יהוא ובניו. באמת לאחר הרבה שנים, בעת פיצול הממלכות בארץ, למלכות ישראל ומלכות יהודה- רבים מן המלכים היו משבט אפרים ורובם היו רשעים. ולכן הנביאים מדגישים במיוחד את חטאי אפרים, והושע הנביא אומר נגדו ביטויים נוראים. אפרים מבטא בנבואות את עם ישראל, ובהתייחס הנביאים לחטאיו מתכוונים הם לדבר על החטאים שהיו נפוצים אז בכל האומה. אך גם אחרי כל חטאיו אומר עליו ירמיהו [לא, יט] "הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים" למרות כל החטאים אפרים הוא חביב ואהוב בעיני ה'. כמו כן, בפרקנו אנו רואים שאף על פי שיודע יעקב שמאפרים יֵצֶא אחאב, בכל זאת הוא מברכו שממנו יֵצֶא גם יהושע- "זרעו (-של אפרים) יהיה מלא הגוים". כשיהושע נכנס לארץ היה רעש גדול בעולם, כל הניסים שנעשו אז לעם ישראל פִרְסמו בעולם את שם ה' השגחתו בעולם. ודברים אלו מלמדים אותנו גם על עם ישראל- למרות כל הקלקולים והחטאים, במבט הכולל עם ישראל מקדש שם שמים בעולם. [שיחות הרב צבי יהודה ויחי, סדרה ב' סע' 5].